מרחב פתוח להתהוות

מרחב פתוח להתהוות

שיתוף ושותפות בשינוי במערכת החינוך בישראל 2008

יצירת פעילות Holons בשירות השלם. עץ הפרפרים – קונספט

סיפור רקע:
שלומית עמיחי נכנסה , בשנית, לתפקיד מנכלות משרד החינוך בספטמבר 2007 מתוך אמונה עמוקה כי יש בו אנשים נהדרים והרבה ידע מקצועי אך חסר שיח משמעותי בין בעלי תפקידים שונים וחסרה שותפות מספקת בעשייה בין חלקיה השונים של המערכת.
מיד לאחר כניסתה של שלומית לתפקידה, בחודשים האחרונים של שנת 2007, פרצה שביתת מורים בבתי הספר העל יסודיים. במהלך שביתת המורים הממושכת, הראה העם בישראל שהחינוך אכן נתפס כנושא שמופקד לעשיה בידי מערכת החינוך אך זקוק לתמיכה ואיכפתיות שחובקות מוסדות וקהלים גדולים הרבה יותר. במהלך שביתת המורים יכולנו להבחין בכך שקיים עניין בשיח חינוכי, קיימת דאגה רבה וכנה באשר לעתיד החינוך, המחנכים והמתחנכים והכרה חד משמעית שאפשר וצריך לעשות טוב יותר, ויפה שעה אחת קודם. השביתה הסתיימה, ראשית ניצני הרפורמה בבתי ספר יסודיים החלו. המנכלית והשרה ביטאו קוצר רוח ודחיפות לקיום מפגש של שיח משותף ועברנו למימושו.
כמעט 3 חדשים חלפו מאז הועלה הרעיון לראשונה מרעיון של “מרחב פתוח לשיח” של כ180 איש במסגרת המשרד, התרחבנו להזמנה של “מרחב פתוח להתחדשות החינוך בישראל”, בחסות המשרד בו נכחו 420 איש . המוזמנים, מכל קצוות הארץ, כללו כ260 אנשי משרד החינוך: מורים, מנהלים, מפקחים, אנשי מטה והנהלת משרד, כ40 תלמידים, הורים וכ-120 חברים לדרך מארגוני מגזר שלישי, צבא, תעשיה, משרדי ממשלה אחרים, מיזמים חינוכיים, אקדמיה, גופים להכשרת מורים, צעירים בשנת שירות, חינוך לא פורמלי, תנועות נוער ועוד. מנכלית המשרד, שלומית עמיחי, והשרה הממונה, יולי תמיר, לא עזבו את המקום במשך יומיים והזמינו להלכה ולמעשה את כל השותפים לשיח במרחב פתוח בן יומיים אותו הנחו טובה אורבוך ואבנר הרמתי (“עוגנים”).
ההזמנה והתקווה של כל המארגנים היו להניע שיח פורה ומחדש במערכת החינוך אשר יניב שותפות, יוזמות ומעשים של רבים ושונים סביב השאלה ” מהו השינוי לו אנו מייחילים במערכת החינוך? ומה עלינו לעשות כדי לממשו?”.
כ60 שיחות התקיימות במהלך היום, שיחות בעדשה רחבה, מאקרו, כמו: “התנהלות עצמית מועצמת של בתי ספר”, “ממערכת מטוטלת למערכת יציבה”, “מנהיגות מבוזרת של תלמידים הורים מורים מנהלים אנשי אקדמיה אנשי משרד החינוך”, “דמותו של המורה בשנות האלפיים”, “טיפוח תלמיד לאזרח ערכי”, מסע ” בשביל ישראל ” (תרתי משמע), ושיחות בעדשה ממוקדת כמו: ” מעורבות הורים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך המיוחד”, ” חשיבה ביקורתית” או ” התייקרות המסעות לפולין “. מעגל הערב היה מאוד אנרגטי – נשמעו מילים של תקווה ותודה לצד מילים על חשש שניתקע בשלב השיח הפורה בלבד ונשתכר מאיכות השיח. הבקשה וההפצרה היתה שנזכור להמשיך ולדבוק בשיח עד שיהפוך למעשה שינוי.
בצהרי יום המחרת כבר היינו בשיא הפעילות עם כ300 משתתפים ישנים וחדשים (שהתווספו למפגש היום), ל60 הנושאים של אתמול נוספו גם נושאים חדשים לשיח ולהצבעה (הצבעה על השאלה מנין יש להתחיל? מה חשוב ליישום מיידי?). כתמי הצבע הראו לנו היכן מצויה אנרגית הביצוע שבחדר ויצאנו לדרך עם מפגשים ראשונים של צוותי יישום בראשות אותם נשים וגברים שהייתה בשם מספיק תשוקה כדי לקדם נושא משיח לעתיד של עשייה. אחרי למעלה משעתיים את רוב המשתתפים אי אפשר היה להביא למליאת הסיום, שהיתה אמורה להתחיל ב15:00 , כי היו עדיין שקועים ראש וצואר בעשייה שבנפשם. צוותי ישום עסקו בנושאים רבים ומגוונים: “מערכת החינוך הערבית” (כן הגיעו הרבה יהודים גם כן), “נוער מנהיג מוביל שינוי” (מונהג על ידי נער תלמיד תיכון וחבריו),”שילוב הרשויות במקומיות ביישום הרפורמה “אופק חדש””;”מורים חושבים ,מדברים ועושים” (קריאה לחכמת השטח להיות נוכחת),”למידה אחרת” ועוד ועוד. עד שהצלחנו לכנס את כולם נדמה היה שאין מקום לסבב של 300 סיכומים. שלומית ויולי נשאו דברים ואני בקשתי מכל אחד לאמר מילה, או ביטוי אחד בלבד. במשך כ20 דקות נטווה מארג של מילים טובות ומיטיבות: “תקווה, שותפות, פירגון, הופתעתי לטובה, זוהי רק ההתחלה, זה היה מרחב פתוח באמת, הקשבה”. התפזרנו עם אנרגיה קלילה שמאפשרת להמריא ואם כובד של אחריות ואי נחת שדורש להמשיך.
חוברת הסיכומים נשלחה, תודות לעבודתה הנמרצת של אילה גילברט, בראשית חודש מרץ. גם ראשי 14 צוותי היישום שקמו במפגש ב”רסיטל” ובעלי תפקידים ממטה משרד החינוך נפגשו כוועדת היגוי הממשיכה את יישום המרחב של חודש פברואר 2008. שלושה מרחבים נוספים, שהוסכם עליהם בסיום המרחב ב”רסיטל”, עומדים בפתח: מרחב פתוח גדול למורים (ב22 מאי) מרחב למנהיגות תלמידים (ב5 ביוני, ה מרחב יפתח על ידי שוש צימרצן ממשרד החינוך); ומרחב לעתיד החינוך במגזר הערבי (כפי שיקבע על ידי הנהלת המגזר במפגש משותף ב19 למאי). כאן ברסיטל, במעגל בסיום של פברואר, הונחה גם אבן הפינה להפריח “עץ פרפרים” :20 מרחבים שיפתחו, יעופו מאותו מקום, בו זמנית באיזורים שונים של מערכת החינוך בארץ . עתה אנו עומדים לפיתחו.
מהו “עץ הפרפרים 2008”?
“עץ הפרפרים” הינו דימוי המשמש אותנו לציין תופעה של אשכול מרחבים פתוחים המופעל במתואם באיזורים שונים בישראל ב2 ביוני 2008 , אשר כולם פותחים מרחב לשאלה: ” מהו השינוי לו אנו מייחילים במערכת החינוך? ומה עלינו לעשות כדי לממשו?”.
מה אנו מנסים להשיג במאמץ זה?
אנו מנסים להעצים את התנועה לכוון שותפות ושיתוף בשיח משמעותי של מערכת החינוך המשתנה, אשר מתרגם עצמו לעשייה משמעותית במערכת כבר ב 2008 . אנו מאמינים שניתן לעשות העצמה כזו על ידי חיבור של זמן ומרחב סינכרוני סביב סוגית מוקד אחת ובכך לאפשר תנועה גדולה יותר למערכת כבדה בעלת התמד ממושך.
מהן המטרות המעשיות?
  • תיקוף והעשרה של תשובה לשאלה : מה השינוי המיוחל במערכת החינוך 2008 וכיצד לממשו.
  • ליצור תהליך שיהווה מצע מצמיד לשיח אפשרי וקרקע מנביטה לייוזמות עשיה לוקאליות (במיידי) וארציות.
  • יצירת רשת של האבקה של תכנים, אנרגיה, שותפויות לעשייה וכו לרוחבה ולאורכה של המערכת והמדינה. כל זאת כדי שנוכל לעשות יותר עם פחות השקעה של אנרגיה באמצעות למידה הדדית, הסרת מחסומים, יצירת שותפויות והעברת ידע שהאבקה כזו מאפשרת.
  • לפרוס ולהרחיב את השיח החינוכי למעגלים גדולים ורחבים יותר במשרד ומחוצה לו; להעמיקו ולהופכו למכניזם המקדם פעילות בונה שינוי מתמדת.
מהם עקרונות הפעולה?
מפגשים של “מרחב פתוח” מתרחשים בו זמנית (באותו יום, במהלך 5 שעות) באיזורים שונים בישראל כל אחד מהם פותח מרחב לשאלה ” מהו השינוי לו אנו מייחילים במערכת החינוך? ומה עלינו לעשות כדי לממשו?”.
  • משרד החינוך מעמיד לרשות התהליך אתר שבו יאסף כל הידע מכל המרחבים ויהיה שקוף ונגיש לכל הלוקחים חלק בתהליך “עץ הפרפרים”.
  • לכל מרחב מקומי יש ספונסר (מנהיג מזמין ופותח) מקומי, בדרך כלל מנהל אגף החינוך בראשות המקומית וסביבו ועדת היגוי המחליטה יחד עימו
  • בכל מרחב ישתתפו בין 50-200 משתתפים מגוונים. מהם כ10% יוזמנו מקרב משתתפי המרחב הגדול ברסיטל, ממרחבים אחרים של “עץ הפרפרים” וממטה משרד החינוך בירושלים, כדי ליצור האבקה והפרייה אנכית ואופקית באמצעות אנשים חיים.
  • לכל מרחב מקומי יש מנחה (או שניים:אחד מהמשרד ואחד מבחוץ) אשר הוכשרו להנחייה בגישה של “מרחב פתוח” על ידי טובה אורבוך ו/או אבנר הרמתי כך שיש אחידות מסוימת בבסיס הידע ועקרונות ההפעלה של הגישה והשיטה בה פועלים.
  • הפעילות בכללה היא פעילות ארצית. המרחב הארצי נפתח בחסותה של שלומית עמיחי ומונחה על ידי טובה אורבוך ואבנר הרמתי אשר יחד עם חנה שדמי ממשרד החינוך מגדירים מראש את כללי ההתנהלות וכלי העבודה אשר ישמשו את כול הפועלים בהקשר משותף זה כדי שאפשר יהיה להשיג גם מטרות מקומיות וגם מטרות ארציות בו זמנית. צוות זה מתפקד לאורך כל חיי הפרויקט כצוות מרכז וביום המרחבים הפתוחים יתפקד גם כמוקד הפעלה ארצי.
  • מנחי המרחבים המקומיים מתנדבים לעבודה זו באופן חד פעמי מתוך הכרה בחשיבות הנושא ומתוך עניין מקצועי
  • מנחי המרחבים המקומיים מנהלים קשר עצמאי עם הספונסור המקומי עימו הם פועלים ובכך לוקחים על עצמם אחריות מקצועית ואישית כל אחד למרחב הפתוח הספציפי במקום הגאוגרפי הספציפי באופן נבדל.
  • יחד עם זאת המנחים מהווים צוות שפועל כמרחב אחד מתואם במיספר מובנים חיוניים: שאלה מרכזית זהה, עיתוי, ערכים ועקרונות מכוננים של גישת המרחב הפתוח, קונספט הפעלה (יתורגם לתיק עבודה לכל מנחה) וקשר יעוצי עם מוקד ההפעלה הארצי למקרה של צורך בסיוע, בתיאום או התלבטות.
אם ננקוט שפה של מדעי המורכבות זהו מרחב פתוח מרובה מרחבים . כל אחד מן המרחבים המקומיים הינו, למעשה, הולון של המרחב הארצי והם יוצרים זה את זה בהתהוות גומלין הדדית.